זִכְר֤וּ לְעוֹלָם֙ בְּרִית֔וֹ דָּבָ֥ר צִוָּ֖ה לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃
Ricorda la sua alleanza per sempre, la parola che comandò a mille generazioni;
בית יעקב על התורה
וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג׳:כ׳). ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה (מי השלוח ח"א וירא ד"ה וירא [א]) שבאמת הוא רק עוז וחדוה במקומו, וכל היראות הם מבחינת שמ"י, שהשי"ת הציב שער בעוה"ז שע"י זה השער יהיה להברואים תפיסה והכרה באור השי"ת, והשער הוא יראת ה'מזמבואר כעין זה במי השלוח ח"ב פרשת ויקרא ד"ה וכל קרבן: שהזהיר שיראת ה' יהיה ראשית דעת ולא יזוז ממנו היראה בכל מעשי המצות ותורה ותפלה והתקרבות להשי"ת וכו'. כענין שאיתא (ירושלמי ברכות פ' הרואה ה"ה) דע שאתה ירא, וזהו פירש על כל קרבנך תקריב מלח, היינו בכל התקרבותך תורה ועבודה ומצות יהיו ביראה ובזה יתקיים הכל כדכתיב (תהלים יט) יראת ה' טהורה עמדת לעד.. וזה הוא כוונת הכתוב יראי שמי, כי כל התורה הוא שמותיו של הקב"ה. שמש צדקה. היינו כדאיתא בזוה"ק (וירא צז.) ר"ח פתח הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע כד ברא קב"ה עלמא וכו' כיון דאתחזי אדם מיד הנצנים נראו בארץ וכו'. ובתנחומא (לך) עד שלא מל כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל, ומשמל היה מסיח עמו וכו' והוא יושב והקב"ה עומד. והענין בזה, שמתחלה קודם שנמול לא היה בו כח לעמוד. וזה מרמז על כלום יש לבריה אצל בוראה, ולזה כאשר אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה התהלך לפני והיה תמים נפל על פניו, כי איך יהיה הבריה תמים, כלום יש לבריה אצל בוראה. ויפל אברהם על פניו שע"ז מרמז נפילת אפים, כדאיתא בזוה"ק (קרח קעו:) ויפלו על פניהם וכו' ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה במה בגין דכתיב ויפלו על פניהם וכו' ובג"כ אילנא דמותא הוא ובכל אתר נפילת אנפין לההוא אתר הוי. משא"כ אחר שנמול, וכדאיתא בזוה"ק (וירא צח.) וירא אליו ה' לההוא דרגא דמליל עמיה וכו' דהשתא אתגלי קול ואתחבר בדיבור כד מליל עמיה. מליל הוא מלשון מי מלל לאברהם שהוא מלשון דבור, ודבור הוא פנים אל פנים כדכתיב (ואתחנן ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם. ואף שזו המצוה לא היתה ראויה להנתן עד אחר אלף דור, כמו שנאמר (דברי הימים א ט״ז:ט״ו-ט״ז) דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם, וכמו שדרשו (בראשית רבה כח) שזה מדבר במצות מילה. אכן אם היו אלו הד"ת רק בדברי תורה בלא שום מעשה המצוה, אזי היו צריכים להתנהג בהד"ת אלף דור ואז היו זוכין לזו המצוה הנולדים אחר אלף דור, שתהיה בהם קדושת זו המצוה בקביעות כקביעות הקדושה בשעה שנמול אדם. אכן ע"י שהשי"ת נתן לאברהם אלו הד"ת דרך פעולות ומעשה המצות, לזה זכו לזו הקדושה בקביעות אחר עשרים דור, כי ע"י פעולה יכולים למהר הרצון (וכמש"נ במקומו)מחלקמן פרשת וישלח אות כג.:
כתונת פסים
ונראה לי שזהו פירוש הפסוק (משלי טז, כ) משכיל על דבר ימצא טוב. ור"ל מה שהוא מצד הקבלה נקרא דבר, כמו (דה"א טז, טו) דבר צוה לאלף דור, וכשהוא משכיל מצד שכלו נוסף על דבר שקיבל מאבותיו אז ימצא טוב, וק"ל.
בית יעקב על התורה
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. באותיות מנחה האות ם' ן' מאותיות ם'ן'ץ'ף'ך'. וח' ה' גם כן מתחלפים באותיות ף' ן'קטזנראה פרושו בחילוף א"ב בסדר אי"ק בכ"ר וכו' ומבואר סדרם בזוהר חדש אחרי מות (פ.), ומקורם באותיות דרבי עקיבא הובא ענינו בכפתור ופרח פרק כ"ה. מאותיות ם'ן'ץ'ף'ך' שהם אתוון מצד שמאלא וכדאיתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' (וישלח ד"ה ויקח), דע מה דאיתא בזוה"ק (תרומה קסו) מענין ש"י עולמות, דשריין תחות כרסייא, ר"ז בסטר ימינא ק"ג בסטר שמאלא. והנה אותן ק"ג עולמות שבצד שמאל גמטריא מ'נ'ח'ה' כו' מסוד ם'ן'ץ'ף'ך' כו'. אמנם עשו הרשע רמז לו שגם הוא אם ירצה יכול לינק מכל הי"ש עולמות, וזהו שאמר י"ש לי רב, כלומר היש שלי, ושלח אלו הגבורות לעשו לפי שעשו נמשך מגבורות. והענין בזה כי ק"ג דשמאלא היינו פרי שלא נגמרה עוד כמו אכלה פגה, שעג"ל הוא ג"כ גמטריא ק"ג כמנין מנחה. וענין מנחה הוא, כל הספיקות שאדם מברר עצמו בהם, וכדאיתא בזוה"ק (תולדות קמא.) ונחך ה' תמיד דא תמיד של בין הערבים, והוא שלעתיד יברר השי"ת כל הספיקות לטוב. וע"ז מרמז בין הערבים ספיקות והתערבות. וחטא העגל הוא ג"כ עניני דספיקא שרצו דבר שלא נגמרה עוד לטוב, ואכלו פגה בעגלא ובמהירות בדבר שאין עוד רצון השי"ת לסייע להאדם. אכן אם יתעקש האדם בהפצרות וסיגופים, יבוא אף דבר שאין עוד רצון השי"ת למסרו ולתתו ביד האדם, וזה הוא כנגד הד"ת. ולזה שמו יקרא לו עגל, מלשון בעגלא שלוקחו קודם זמנוקיזכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה ויאמר אליו: והיה חטאם לפועל שעשו את העגל, כי עגל הוא דבר שלא נשלם עדיין וצריך להמתין עוד עד שיושלם, וגם רצו בזה קודם הזמן כי הטוב הזה ינחיל ה' לנו אך לעתיד . וכן נתבאר בבית יעקב שמות פרשת תשא אות לג בסופו וזה לשונו בתוך הדברים: וזה החטא נקרא עגל, שעגל הוא לשון מהירות, כדאיתא בגמרא (ברכות יח:) דלעגל קא אתית, שלזה נקרא עגל, זה מורה שנטלו קודם זמנו ואכלו פגה וכו'. ובאם היו מתונים לקחת הדבר בעתו ולא היו דוחקין את השעה, היה השי"ת מברר אותם לגמרי וכו'.. וזהו מה דאיתא (סנהדרין קג:) ירבעם היה שונה ק"ג פנים בתורה, ושם (קב:) מדמה הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה חבר הוא לירבעם וכו'. ומנחה הוא, מה שהשי"ת רוצה לסייע לאדם שיבוא אליה אכן אחר זמן ולא ענה. ועל ידי מצות מעשיות יוכל אדם לקרב הזמן שיבוא על הדבר לאלתר, כמו שמצינו (דברי הימים א ט״ז:ט״ו) דבר צוה לאלף דורקיחכמו שנתבאר במדרש רבה בראשית פרשה כח אות ד על פסוק זה, דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם דפסוק זה מדבר במצוות מילה., והוא שאם היה אדם מברר עצמו במצוה זו בעבודה ותפלה ובמחשבות טהורות בכונת הלב, אזי לא היה מבורר בה רק לאלף דור, היינו שלא היו מגיעים לאור רק אחר אלף דורות בצמצומים ועבודה במחשבה טהורה, ולאברהם אבינו ניתנה מצות מילה בפועל, והוא היה מצווה ועושה בפעולה, לכן נתברר מיד במצוה זוקיטעיין לעיל פרשת וירא אות יא.. ועשו אמר יש לי רב, היינו שכעת שישראל שרויין בגולה הם כל הש"י עולמות בידו, אבל לעתיד יתקיים הכתוב (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי י"ש כל הש"י עולמות, ואף הק"ג דבסטר שמאלא יהיו ג"כ נכללים בהימין. וזהו דאיתא (ב"ר ע"ח) חד עם דארעא אמר ליה לרבי אושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי, אמר ליה מה הוא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מה טעמיה (תהילים ע״ב:י׳) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו לא נאמר אלא ישיבו, והוא שהמנחה העולה ק"ג, שבעוה"ז הוא בשמאלא, ולעתיד ישובו לנו ויתכללו כולם בימינא ויהיו לנו כל הש"י עולמות: